<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך בר פדא</h1>
<h2>דף כג.</h2>
בר פדא יהודא היה שמו בכמה מקומות במדרש יהודה בן פדיה ויש מקומות פנא והיינו נמי בר פדא ובן אחותו של בר קפרא היה כדאיתא בהלכה שניי' דמעילה [ד' ע"ב] א"ל בר קפרא לבר פדא בן אחותי ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש התר שחיטה שנינו או התר זריקה ובויקרא רבה [פכ"ה] אמר ר' יהודא בן פדיה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא עמדת שעה אחת והלא בניך ממתינים לערלה שלש שנים כד שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי, ובר פלוגתא דר' יוחנן הוה בכמה מקומות בתמורה [י' ע"א] פ"א הל' אין ממירין אבריו בעוברי' ומקצתה הזכרתי למעלה בסדר ר' אפוטריקי ובטומאה חמורה עד לגר או לכלב נמי פליגי [בכורות כ"ג ע"ב] ובפלגס [חולין כ"ג ע"א] אי ספיקא הוא או ביריא הוא ומן האמוראים הראשונים היה ובנזיר [ה' ע"א] פ"א הל' סתם נזירות ל' יום גרס' בגמרא מה"מ אמר רב מתנא אמר קרא קדוש יהיה בגמטר' תלתין הוי ובכמה מקומות בתלמוד מייתא להא דרב מתנא, בר פדא אמר כנגד נזיר נזירות האמורים בתורה שלושים חסר אחת. ונ"ל אע"ג דהכא מקדים רב מתנא לבר פדא לאו משום דקא [קשיש] מיניה או משום דבר פלוגתיה הוא דבר פדא היה בארץ ישראל עם בר קפרא ור' יוחנן ורב מתנא תלמידו של שמואל היה כדאיתא בכמה דוכתי ובעשרה יוחסין [קדושין ע' ע"ב] במעשה דר' יהודה, אלא מה שמקדים רגילות התלמוד כך להקדים בני בבל לבני א"י, כדאיתא [ב"ק קי"ח ע"ב] בפלוגתא במנה לי בידך והלה אומר איני יודע וכההיא דמנחות [נ"ד ע"א] פ' כל המנחות באות מצה הל' לכמו[ת] (שהיא) [שהיו] או שהן בגמרא דאף היתה חסרה או יתירה דגרסינן התם רב ור' חייא ור' יוחנן אמרין דמשתערין כמות שהן, ר' שמואל ור' שמעון בר' ורשב"ל לכמות שהן, הקדים רב לר' חייא ושמואל לר' שמעון בר' וכההיא דהקומץ רבה במנחות [כ"ג ע"א] הל' שתי מנחות שלא נקמצו אמר רב חיסדא נבלה בטלה בשחוטה ור' (חנניא) [חנינא] אמר כל שאפשר לו להיות כמותן וכו' וכאלה רבות כי בר פדא מן האמוראים הראשונים היה כמו שכתבתי ורגיל לחלוק עליהם כדתניא במס' נידה [ס' ע"ב] פ' האשה שהיא עושה צורכיה הל' שלש נשים שהיו ישנות במטה אמר בר פדא כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות כל שבעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות כל שבעלה פטור טהרותיה טהורות ור' אושעיא [אמר] אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות וכו'. וגרסי' נמי בזבחים [י"ג ע"ב] הל' הפסח והחטאת אמר ר' יהודה בריה דר' חייא שמעתי שטבילת אצבע מפלגת בחטאת שמעה אילפא אזל אמרה קמיה דבר פדא וכו'. ואילפא כבר נכתב בסדר אילפא כי היה זקן מר' יוחנן ואפילו הכי אזל אמרה קמיה וכל היכי דגרסינן בתלמוד אזל ר' פלוני אמרה קמיה ר' פלוני מי שנאמרה השמועה לפניו הוא הגדול. הרי כבר ביררנו כי אין לתמוה אם התלמוד מקדים אחרון לראשון כי לפי הרגילות והתדירות היו לגורס אסקינן על הדא דבר פדא ופרכינן רב מתנא נמי (פליג מנזיר ונזירות) [נילף מנזיר נזרו] ופרקינן ההוא לדרשא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה שאין [כיין] רשות וכו' ובר פדא אמר לך ליכא חד מנהון דלא לדרשא מדההוא למנינא כולהו נמי למניינא.
